ברחוב הדמיוני שלי, בתים ורודים עם חלונות עץ צבעוניים. אדני הפרחים מלבלבים וגגות הרעפים בשלל צבעים.
ברחוב הדמיוני שלי האנשים שמחים, תמיד מרוצים, הילדים בחצרות הבתים משתעשעים, לצד בעלי החיים הטהורים.
ברחוב הדמיוני שלי, האושר שולט גם במוצרי החשמל, בתכנות המחשב, בין דפי הסיכומים של התלמידות, אצל נהגי ההסעות, ובניגון הלימוד של בחורי הישיבות.
הרחוב הדימיוני שלי לא רחוק מהמציאות, הוא כאן במרחק נגיעה, של החלטה אחת קטנה, תקראו לזה שינוי בתפיסה, אני בוחרת להגדיר את זה כתחילתה של גאולה.
אומנם אני לא יכולה לצאת לרחובות ולצבוע את בתי הגגות, גם לא למדתי את חוכמת ההייטק כדי לשתול ממרכיבי השמחה בקומקום החשמלי, או במזגן המקרר. אני כן יכולה לבחור לשמוח. תחילתה של גאולה כבר אמרתי?
ההכנות לחתונה של אחי שיח'י בעיצומן. בעוד פחות מחודש הוא יעמוד מתחת לחופה עם גיסתי לעתיד. הרגעים מרגשים, ההכנות בשיאן, והלב שלי דופק בפעימות שמפתיעות גם אותי! אני מאד מתרגשת עבור אחי, שזוכה להקים את ביתו האישי בית מקדש מעט. וכמובן אני מתרגשת עבור הורי, שב"ה זוכים לרוות נחת ולהוליך עוד בן לחופה, בבריאות ושמחה. הרגעים של לפני מלאים בכל כך הרבה הכנות, התרוצצויות, קניות והתאמות, ואלו בדיוק הרגעים שהופכים מדמיון למציאות, שבהם אני עוצרת ומודה מתוך שמחה גדולה. יש הרי כל כך הרבה על מה להודות, גם אם לא מצאנו שמלות תואמות לנסיכות הבנות דודות. ועל אף שהתוכניות הגרנדיוזיות שלי להפתיע בהכנת שבע ברכות לזוג הטרי והמשפחה משתנות,מסיבות משמחות: יוצא לנו בדיוק באותו היום לחגוג חתונה של אחין מצד בעלי. הרי ב"ה זו שמחה! החיים שלנו מורכבים מכל כך הרבה רגעים, לעיתים מאתגרים יותר, לעיתים מאתגרים פחות. כל הרגעים מתנקזים לתוך הלב שלנו, ושם הרגשות שולטים, ואם נלך לפי רגש השמחה, אזי הניצחון יהיה שלנו!
בואנה נדבר בשפה 'שימחונית', נאהב את מה שאנחנו עושות, וגם מה שפחות מצליח כמו שאנחנו רוצות. נחייך הרבה זה משפיע על כולם, ובעיקר על עצמינו. כך נגרום לרחוב הדמיוני, הצבעוני והשמח לרקום עור וגידים, להיות חלק מהיומיום שלנו.
קראתי פעם מחקר מענין שאומר שבכל פעם שחיוך עולה לנו על השפתיים, גם אם החיוך מזויף ולא ספונטני, מופרש במוח הורמון של שמחה בגוף, אנדרופין שמו. מה שאומר כשהאנדרופין שנמצא במוח מופרש הוא יוצר מצב רוח מרומם ומרגיע את הגוף, מה שיכול לעזור ולשכך כאבים. בעצם כל מערכות הגוף נכנסות למצב של רוגע מה שמוסיף לאיכות החיים שלנו ולשלווה.
ניסיתי, זה עובד נפלא! תפסתי את עצמי בסיטואציה לא נעימה, בה שהיתי מול אישה קשת יום מלאה בייסורים, המראה שלה היה מבהיל ולא סימפטי. היא היתה לבושה בבלויי סחבות, פיה חסר שיניים, וכובע שהיה מונח על ראשה היה מלוכלך ומעלה צחנה. האישה היקרה הזו, רצתה להכנס לפני, לעקוף אותי בתור ההמתנה בקופ"ח. כמובן שנתתי לה להכנס, לא זה מה שהפריע לי. צורת הדיבור שלה והדרך בה היא דרשה את מבוקשה גרמו לי חוסר נוחות. מילים שלא ישמעו אבותינו, וקללות נמרצות שהכניסו אותי לקונכייה של הלם ממש! לקח לי כמה שניות כדי לאמוד את הסיטואציה בעין שונה, ולעלות חיוך על הפנים. תאמינו לי לא הייתי מאמינה לעצמי שעצמי מחייכת באותו רגע. אני חייבת להגיד לכן, זה עבד! ההלם שהייתי בו כאילו, נעלם. המחשבות וחוסר הנוחות מולה נעלמו, הבטתי בה ברחמים גדולים וחשבתי לעצמי כמה היא מסכנה, וכמה אני זכיתי שהחיים שלי טובים ב"ה. הסיטואציה בה הייתי והעלתי חיוך שינו את כל ההרגשה שלי באותו רגע . מצאתי את עצמי מונה את כל המתנות היפות שקיבלתי, את החיים היפים שזכיתי להם. זכיתי להוולד לעם הנבחר! להיות חסידה של הרבי, זו זכות עצומה ולא ברורה מאליה כלל! אני זוכה בכל יום מחדש לקבל את נשמתי, להריח באפי, ולטעום בפי… יש לי בית לגור בו עם משפחתי, זכיתי ויש לי משפחה חמה ואוהבת, זכיתי לעבוד בעבודה שהיא שליחות ומלאת סיפוק! יש לי בגדים ללבוש! אני זוכה בכל בוקר להלביש את בנותי! אני עם שיניים תקינות (בזכות הרופא שיניים, אבל הי, גם על זה צריך להודות) מהבגדים שלי יש ריח של מרכך כביסה! ואפילו בושם איכותי ליציאה. והרשימה עוד כל כך ארוכה!
יצאתי מקופ"ח בהרגשה מרוממת, ובתובנה מדהימה, מעבר לחיוך ולהרגשה הטובה. הבנתי, שהחיים שלי מורכבים מכל כך הרבה מתנות, ששום דבר בעולם לא חסר לי באמת, כי הוא לא שלי, וכל מה שזכיתי בו, זו זכיה אמיתית. דברים שהורגלתי אליהם ונראים לי מובנים מאליהם קיבלו אצלי מימד חדש של הודיה, ותחושה של שמחה פנימית אמיתית ממלא אותי.
כשנלמד להודות על כל המתנות היפות שלנו, נזכה להרגיש את השמחה בכל רגע במהלך היומיום, ואז ממילא נזכה לגאולה הפרטית והשלימה!